<h1>פירוש הריב"ן — פסחים</h1>
<h2>דף ג:</h2>
[פסחים ס"ג ע"ב] בפנים. בעזרה. לחמי תודה. משהוקדשו בפה קדשו קדושת דמים ליאסר באכילה ובהנאה, אבל לא קידשו קדושת הגוף, ואם ניטמאו נפדין ויוצאין לחולין, ושחיטת הזבח מקדשתן לגופן להיות נפסלין בטבול יום ובמגע דמחוסר כיפורים ובלינה, ואם נטמאו ישרפו כדכת' [ויקרא ז'] על חלות לחם חמץ יקריב קרבנו על זבח, ואמ' מר במנחות [ע"ח ע"ב] קרבנו על זבח מלמד שאין לחם קרוי קרבן אלא בזביחה. לא קדש. קדושת הגוף. בית פאגי. מגדל הבולט מן החומה עצמה ונקרא כך, והוא מקום חיצון שבירושלים, והואיל והוא חוץ לירושלים כולה ואינה מקום אכילת קדשים קלים ואם יצאו שם נפסלין, לא מקדשא ליה שחיטה, אבל אי חוץ לחומת העזרה קאי אע"ג דלאו גבי זבח קאי בשעת זביחה, הואיל ומקום הכשירו הוא עומד שפיר דמי, ולא בעינן על בסמוך.
<h2>דף ז:</h2>
[פסחים ע"ח ע"א] אמאי אין הציץ מרצה על אכילות. למאי מיבעי לן ריצוי ציץ דידהו. אלא. על כרחיך ריצוי ציץ דאכילות לאו לאכשורי זריקה מיבעי לן לאפוקי בעלים ידי חובתן, דבלאו אכילות נמי מתכשר קרבן בדם לחודיה, אלא לאכילות גופייהו מיבעי לן. למקבעינהו בפיגול. דקיימ' לן אם יש פסול אחר בקרבן שחישב בו מחשבת פיגול, אינו נקבע בפיגול להתחייב כרת על אכילתו, דאמ' מר ירצה כהרצאת כשר כך הרצאת פיגול במס' מנחות [ט"ז ע"ב]. ולאפוקי. להאי בשר מידי מעילה דבקדשי קדשים זריקתן משויא בבשר שעת התר לכהנים ותו לא מיקרו קדשי יי' ונפקי מידי מעילה, והכא ריצוי ציץ משוי להאי בשר כי טהור, ואע"ג דאסור לאוכלו בטומאה, מיהו לכל שאר מילי הוי כטהור ומהניא ביה זריקה והוי כקדשים שיש בהם שעת התר לכהנים, שהרי זריקה התירתן אלא דאריא רביע עלה דלא מצו אכלי ליה משום טומאה הילכך לאו קדשי יי' נינהו ואיתפקעו מידי מעילה. ור' יוסי סבר. נהי דזריקה כשירה היא להוציא את הבעלים ידי נדרן דלא בעינן תרתי, מיהו להאי בשר לא מהני ציץ למיהוי הך זריקה מהניא ליה למיקבעיה בפיגול ולאפוקה מידי מעילה.
